<h1>ספר החינוך מצוה תע"ז</h1>
<h2>דף ג:</h2>
לעזוב החובות בשנת השמטה, ועל זה נאמר [דברים ט"ו] ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך, ונכפלה האזהרה בזאת המצוה, שנאמר [שם] וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו, ואמרו בתוספתא בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים. כבר כתבתי בכסף תלוה במצוה ז' עשה רביעי בסימן ס"ט [מצוה פ"ד] מה שידעתי בשרש המצוה, ושמטת כספים גם כן אחר אותו הטעם נמשך ללמד נפשינו במדות המעולות מדת הנדיבות ועין טוב ונקבוע בלבבינו הבטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשינו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים, וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשינו לאמר אפילו הלויתיו ממוני והגיע שנת השמטה אמרה תורה להשמיט בין המלוה שלא לגזול ושלא לחמוס משלו לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ספרי] שאין השביעית משמטת אלא בסופה כשתשקע חמה בערב ראש השנה של מוצאי שביעית, שנאמר מקץ שבע שנים, ומשמטת אפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים, ואם סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט, כן כתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [פ"ז משמו"י ה"ו], ותימה הוא דרבי יוחנן דחי לה בפרק השולח [ל"ז ע"א]. הקפת חנות ושכר שכיר אינו נשמט, ואם זקפו אותם במלוה נשמט, וכן הדין בקנסות. המגרש אשתו קודם שמטה אין כתובתה נשמטת אלא אם כן פגמה או זקפתה עליו במלוה, והמלוה על המשכון אינו משמט והוא שיהיה החוב כנגד המשכון, כן כתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה, ובפרק הזהב [מ"ח ע"ב] אמרינן דאף על פי דאינו שוה אלא פלג חובו, והני מילי במשכון של מטלטלין אבל במשכון של קרקע באתרא דמסלקי שביעית משמטת, ובכור אינו נוטל בה פי שנים לפי שהוא כחוב גמור אבל באתרא דלא מסלקי אין שביעית משמטתו, והשתא דקימא לן סתם משכנתא שתא, דהכי אסיקנא בגמרא [ב"מ ס"ח ע"א] לדעת קצת המפרשים, כל המשכונות כאתרא דלא מסלקי דיינינן להו, ואין שביעית משמטת משכונא ובכור נוטל בה פי שנים ובעל חוב דיתומים גובה ממנו דבקרקע שלהם הוא. והמוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם אתם גבו לי חוב זה אינו משמט, שנאמר ואשר יהיה לך את אחיך וזה כבר נתנו ביד בית דין, ומזה הטעם אמרו זכרונם לברכה [גיטין ל"ז ע"א] שחוב שיש ליתומים על אחרים אין שביעית משמטתו דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים, ואחריהם כל בית דין שבכל דור ודור, וכאלו מסרו שטרותיהם ביד בית דין דמי.
וכן מענין המצוה מה שאמרו [מכות ג' ע"ב] שהמלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו, דכי אמר רחמנא לא יגוש בחוב הראוי לנגוש, וזה לא הגיע זמנו לנגוש עדיין, ומה שאמרנו שהמתנה עם חבירו בחובו על מנת שלא תשמיטנו שביעית הרי זה משמט לפי שהוא כמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל אמר לו על מנת שלא תשמיט חוב זה ואפילו בשביעית, כלומר אף על פי שחוב שביעית להשמיט, אם מתנה עמך שלא ישמיט חוב זה אין שביעית משמטתו בענין זה שכל תנאי שבממון קיים, כמו שכתבתי בסדר בהר סיני לא תעשה י"ב [מצוה של"ט]. ויתר פרטיה במסכת שביעית. ונוהגת מצוה זו מדאוריתא בארץ ישראל ובכל מקום בזמן שהיובל נוהג בזכרים ונקבות, וכבר כתבתי למעלה בסדר בהר סיני [מצוה ש"ל] באי זה זמן היובל נוהג, אבל בזמן שאין היובל נוהג אין שמטת קרקעות וכספים נוהגת מדאוריתא, אבל מדברי סופרים נוהגת שמטת כספים אפילו בזמן הזה ואפילו בכל מקום כדי שלא תשתכח תורת השמטת כספים מישראל. וכבר כתבתי למעלה בסדר בהר סיני בסוף מצוה ראשונה אי זו היא שנת השמטה לדעת המפרשים הגדולים היודעים דרכי התלמוד. ועובר על זה ותבע את חברו על חוב שעברה עליו שנה שביעית בזמן הבית בטל עשה זה מלבד שהוא עובר על לאו כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם [מצוה תע"ה], ובזמן הזה קא עביד איסורא דרבנן, ואם ידעו הבית דין ששביעית עברה עליו אין נזקקין לנגוש אותו כלל, ואפילו בזמן הזה, ואף על פי שהשמטת כספים עכשיו דרבנן וקימא לן שעבודא דאוריתא, הא איפסיקא הלכתא דבכל דבר שבממון יש כח ביד חכמים לדחות דבר תורה מטעם דהפקר בית דין הפקר.
